כווני מסלול מחדש

החיים מזמנים לנו סיטואציות מאתגרות בלי הפסקה. כמה פעמים בסוף היום ישבת וחשבת אולי היית יכולה להגיב אחרת, וכבר רצת קדימה עם תסריטים דמיוניים חדשים על מה היה קורה לו היית אומרת כך, ומה היו התגובות מהצד שכנגד…

האם חשבת פעם מהו הגורם שמניע אותך לתגובה בצורה מסוימת?

במאמר זה ננסה להבין את הרציונאל של המודעות היהודית השלמה, באופן שנוכל להשליך ממנו לשאר תחומי החיים.

המודעות היהודית השלמה היא סוד החיים היהודיים. לפני שאסביר עליה באריכות, אדגים באמצעות התבוננות בשתי אפשרויות תגובה לאותו אירוע.

האירוע: חיים בן התשע חוזר מהחיידר נסער, עם דמעות בעיניו. המלמד פגע בו, ואמר לו משפט ציני לעיני כל הכיתה. אני, כאמא, עומדת מולו, ולפניי שתי אפשרויות תגובה.

דרך תגובה מספר 1: מהלב (הרגשות) למח באופן טבעי יעלו בתוכי מיד רגשות שליליים. לצד כל רגש יעלה הסבר שהוא מספק למח, מדוע הוא הגיוני ביותר בסיטואציה זו.

הלם – "זה סוף העולם".

כעס – על המורה. "איך הוא מעז?"

אכזבה – "אני סומכת עליך, כמורה, ומפקידה בידיך את האוצר הכי יקר – הילד שלי – וזה מה שאתה עושה לו?

בלבול – איך אני אמורה להגיב? מצד אחד אני חייבת לגבות את הילד בחוויה הקשה שעבר, ומצד שני אסור לי לשבור סמכות, שכן שבירת סמכות תפגע בו בטווח הארוך.

דאגה – "מה תעשה הפגיעה הזו לילד שלי?"

בדרך תגובה זו, התהליך מתחיל בלב, ברגשות השליליים, ומשם עולה למח, ומסביר לי מדוע הרגשות הללו הם הגיוניים בסיטואציה זו. הרגשות השליליים צצים באופן טבעי ומשכנעים אותי "שכלית" מדוע אין אפשרות לחוות את הסיטואציה הזו בלעדיהם: כעס יסביר לי "שכלית" מדוע ברור שבמצב כזה חייב להיות כעס, בלבול יסביר לי "שכלית" למה במצב כזה אין מנוס מלהיות מבולבלת, דאגה תסביר לי שלדאוג לילד שלי פרושו להיות מלאת מחשבות על עתידו וכך הלאה.

כמובן שאין אלו השכל וההיגיון האמתיים- האלוקיים, אלא רגש שלילי שמספר למה במצב זה חייבים להרגיש אותו. התוצאה היא, שנראה לנו שאנחנו פועלות על פי ההיגיון האמיתי, בעוד שזהו ההיגיון המעוות שהרגש בנה לנו.

כתוצאה מהרגשות השליליים ומהשכנועים שלהם, ייוולדו בתוכנו:

מחשבות שליליות: "אני אפגע בו בחזרה", "הילד המסכן שלי נפגע פגיעה בלתי הפיכה. זהו נזק לכל החיים".

דיבורים שליליים: אדבר באופן לא ראוי באזני כל מי שמוכן לשמוע, ואתבטא בצורה לא מתאימה על המלמד באזני הילד. "אני לא סולחת לו", "זה לא בנאדם זה", "מי נתן לו להיות מלמד".

מעשים שליליים: אשאיר לדמיונכן.

אם נסכם את התהליך הנפשי שעברתי כאמא בדרך התגובה הטבעית-רגשית:

1. רגשות שליליים בונים:
2. שכל והגיון שמתבטאים ב:  מחשבות שליליות. דיבורים שליליים,מעשים שליליים.

דרך תגובה מספר 2: מהמח ללב

המקרה הוא אותו מקרה: ילד בוכה שחווה השפלה מהמלמד. הפעם תגובתי כאם תהיה מתוך מאמץ להתחיל בהתבוננות על פי שכל של תורה.

לדוגמא: "הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. המלמד לא יכול להזיק לילד שלי, כי רק ה' מחליט מה יקרה לו. המלמד הזה הוא בסך הכל שליח, ורחמנות עליו – כי מגלגלין חובה על ידי חייב, ולכן ברור שהוא ייתן את הדין מול הקדוש ברוך הוא". "הקדוש ברוך הוא החליט לתת לנו מנת צער. אם היא לא הייתה מגיע דרך המלמד, הצער היה מגיע בדרך אחרת". "זאת  התנסות חשובה לבן שלי, לי, למשפחה, ואנחנו נִצְלַח אותו ונתחזק ממנו".

כל דוגמאות החשיבה הללו נובעות מהתבוננות.

התבוננות בתובנות אלו מולידה רגשות חיוביים. כגון:

שליטה עצמית – "נכון שהאירוע לא פשוט, אבל אני שולטת על עצמי. לא מתפרקת ולא מפרקת".

אחריות – "הילד גם כך חווה טראומה, ויש לי אחריות להיות עכשיו בשבילו ולטפל בעניין בצורה נכונה".

יציבות – "אהיה חזקה ויציבה גם בשביל הילד שלי וגם בשביל לטפל באירוע".

נחישות – "הסיפור הזה לא יעבור בשקט, אני נחושה לטפל בו בצורה נכונה".

חום – כלפי הילד. הוא צריך את זה ממני.

אומץ – "יש לי האומץ לגשת ולהגיד את הדברים. אמנם בצורה מכובדת, אבל עם כל האמת ובלי לוותר".

בטחון – "אעשה את מה שאני צריכה ויכולה לעשות כאמא, והקדוש ברוך הוא ייתן את הברכה וההצלחה".

אמון – "למרות שהמערכת לא תמיד סבורה כמוני, אני מאמינה שבתהליכים נכונים הם יעשו את הצעדים הנדרשים, ויפיקו לקחים".

מהרגשות החיוביים האלו יוולדו בתוכי:

מחשבות חיוביות: "יתכן שקיבלתי מהילד רק תמונה חלקית. עלי לתכנן את המהלך ולעשות אותו בצורה טובה".

דבורים חיוביים: "אתקשר למלמד לברר מה בדיוק היה. אספר לו איך הילד חווה את הדברים". השיחה עם המלמד תהיה באווירה מכבדת, עניינית ולא מאשימה. השיחה תתמקד במציאת דרכי פתרון ותיקון.

גם הדיבורים שלי עם הילד יהיו מחוברים. אהיה איתו במצוקה שלו, ומהמקום הזה הוא ישמע: "נבדוק עם המלמד. חשוב שהוא ישמע כמה זה פגע בך. יכול להיות שהוא לא שם לב, ולכן חשוב שידע מה עובר עליך".

מעשים חיוביים: הטלפון הוא חלק מהמעשים החיוביים. וכן כל מה שיראה לי לנכון לפעול.

אם נסכם את התהליך הנפשי שעברתי כאמא בדרך התגובה השכלית:

1. שכל ותובנות. מולידים:
2. רגשות חיוביים. שמתבטאים ב: מחשבות חיוביות, דיבורים חיוביים, מעשים חיוביים.

מסלולי תגובה פנימיים

שני המסלולים שניתחנו שייכים לשתי נפשות שונות שנמצאות בתוכנו. בתוך כל אחת מאיתנו. מודעות יהודית שלימה היא מודעות לשתי הנפשות, למבנה השלם של כל אחת מהן ולדרכי הפעולה שלהן.

דרך הפעולה מהלב למח היא דרך הפעולה של הנפש הטבעית. את הנפש הזו מעניין סיפוק הצרכים הטבעיים של הגוף וסיפוק תאוות. היא נמצאת באדם מגיל אפס. אנו רגילות לחוות את עצמינו דרכה באופן כל כך טבעי, עד שהיא נחווית לנו כעצמינו. כלומר, החוויה הטבעית הפשוטה שלנו היא מצידה. כך למשל אנו מתבטאות: "אני עצבנית". ולא: "העצבים קפצו עכשיו במטרה להפריע לי".

הדינמיקה בנפש הטבעית מתחילה מהלב, מהרגשות השליליים. משם היא עולה למח לשם בניית הצדקה לקיום הרגשות השליליים ומשם היא עוברת למימוש במחשבות, דיבורים ומעשים שליליים, אנוכיים ומרוכזי-אני.

ליהודי יש גם נפש אלוקית. נפש שמעניין אותה חיבור היהודי למקורו ושורשו, כלומר – להקב"ה, על ידי קיום תורה ומצוות.

הדינמיקה בנפש זו מתחילה מהמח: מהשכל ומהתובנות האמיתיות. משם עוברים הדברים אל הלב, ונולדים רגשות חיוביים, ומשם המימוש הוא במחשבות, דיבורים ומעשים חיוביים, המחוברים לקדוש ברוך הוא ולאני האמיתי האלוקי של האדם.

לסיכום,

* הנפש האלוקית היא האני האמיתי של היהודי, והנפש הטבעית היא האני הנחווה בדרך כלל. תפקידה של הנפש הטבעית הוא להיות כלי בעבודה האישית שלנו. עלינו להיעזר בה, להשתמש בה ולהפוך אותה להיות גם כן כלי לעבודת ה'.

*בכל סיטואציה שעומדת בפנינו יש לנו בחירה מתוך איזו נפש להגיב: האם מהנפש הטבעית, שמיד קופצת לנו דרך הרגשות השליליים, ומשם מתחילה הדינמיקה לרוץ; או מהנפש האלוקית, שמצריכה התבוננות מחוברת לקדוש ברוך הוא, ומשם מתחילה הדינמיקה להתגלגל. פעמים רבות נרגיש בד בבד רגשות חיוביים ושליליים כיוון שבעת ובעונה אחת שתי הנפשות על מנגנוניהן השונים נלחמות זו עם זו ומנסות להשתלט על הלבושים שלנו.

אני מזמינה אותך לחזור ולקרוא שוב את הסיטואציה מתחילת הכתבה, לזהות את הסגנון של כל אחת מהנפשות ולחפש בתוכך איך זה עובד.

מעוניינת לתרגל?
הורידי את התרגיל למחשבך
תרגיל לכתבה כווני מסלול מחדש